בואו נדבר קצת על מערכות יחסים בקהילה הגאה

281
מצד אחד הכל קשה ומצד שני הכל קורה בקצב מאד מהיר. מה שבטוח שאלה הסיפורים הכי ג'וסי.
בואו נדבר קצת על מערכות יחסים בקהילה הגאה
מאת: טל בר
להשראה, טיפים ייחודיים והמלצות חמות עקבו אחרינו באינסטגרם!
היי גייז

אני טל, בת 39, גרה בת"א ועובדת בתחום המסחר במטבעות דיגיטליים.

אז בואו נדבר קצת על מערכות יחסים בקהילה הגאה.

לרוב הן מורכבות, מלוות בהמון דרמה. מצד אחד הכל קשה ומצד שני הכל קורה בקצב מאד מהיר.

דייט ראשון, שוכבות. דייט שני, היא מפנה לה מקום בארון ומביאה לה מפתח לדירה בהתרגשות.

דייט שלישי, היא מציעה לה נישואין.

הכל דביק ואינטנסיבי מידי ואז מתחילה הדעיכה. והבגידות וכל שאר הירקות.

אז יש לי חדשות בשבילכן. אפשר גם אחרת. אבל קודם כל נחזור קצת לעבר שלי.

ב2012 הכרתי אותה. את אותה אחת שגרמה לי להאמין באהבה אמיתית. אותה אחת שלימים גם גרמה לי
לחשוב שלא אצליח לאהוב שוב אחריה. טעיתי. ובענק. אבל את זה כבר נשאיר לפעם הבאה.

הייתה לנו זוגיות טובה ויציבה. הייתי מאוהבת כל כך. אפשר להגיד שכולן רצו את מה שהיה לנו. הכל היה לאבי
דאבי. גרנו יחד. באיזשהו שלב אפילו הצעתי לה נישואין. התסריט הידוע נו...

דיברנו על הרצון שלנו להתמסד. הזמנו כרטיסי טיסה לארה"ב, בידיעה שהעצירה הראשונה היא בניו יורק -
בעירייה. להתחתן.

עבר קצת זמן ואז התחלתי להרגיש משהו. משהו לא בסדר. מן ריחוק כזה שלא אופייני לקשר שלנו. 

תחילה התעלמתי מהאיתותים. בחרתי שלא לתת להם משקל. לפעמים זה סתם תופעות לוואי של החיים עצמם.

אבל אז המצב המשיך להתדרדר. לא שהיה רע. לא רבנו. זה לא היה משהו רגיל. הריחוק פשוט הלך והתעצם.

אבל כלפי חוץ כמובן ששידרנו עסקים כרגיל..

היום בדיעבד אני כבר בשלב שאני מוכנה להודות בזה שהייתה שם מישהי שהצליחה לשבש לה משהו בראש.

מקווה ומאמינה שלא לכדי בגידה פיזית, אבל כנראה ריגוש כלשהו שגרם לה לא להיות שם יותר.
 
הכרתי אותה. את אותה אחת. היא אפילו הייתה אצלנו כמה פעמים. כמה מטומטמת יכולתי להיות..

ואז נפרדנו.

חשבתי שאני מוכנה למות. חלילה לא הייתי פוגעת בעצמי אבל בהרגשה זה מה שחוויתי.

כאבו לי העצמות בגוף. לא אכלתי. לא ישנתי. לא הלכתי לעבודה. לא תיפקדתי. רק בכיתי. הלב שלי נשבר.

אחרי חודש החלטתי לאסוף את כל טיפת האנרגיה האחרונה שנשארה לי בגוף ולנסות להרים את עצמי. בכוח. החלטתי שהתאבלתי מספיק.

חזרתי לעבודה. חזרתי לאכול. חזרתי לחייך, גם אם לפעמים זה היה חיוך מאולץ שהכרחתי את עצמי לעשות.

חזרתי שוב להיות פעילה בפייסבוק אחרי חודש וחצי של היעלמות טוטאלית.

ואז, קרה משהו מדהים...

אבל להמשך הסיפור, כנראה שתאלצו להמתין לפעם הבאה...
0 תגובות